הצבת גבולות במשפחה

מה זה בעצם “הצבת גבולות” ביחסים?
הצבת גבולות אומרת שאני לא אתה ואתה לא אני, ויש בינינו גבול שאין לחצותו. הצבת גבולות אומרת “מתפקידי לשמור על עצמי, להן על הגבולות שלי” כדי שאתה לא תפגע בי (תכעיס אותי, תתסכל אותי, תעליב אותי וכו’).

חשוב לעשות הפרדה בין ”הצבת גבולות” לבין “הכוונה הורית” או “חינוך לערכים” וכיוצא באלו. הצבת גבולות אומרץ “עד כאן! לזה אני לא מוכנה”.

הצבת גבולות תומכת במערכת החוקים בבית. ההורים הם אלו שמחליטים מה מותר ומה אסור בבית, והצבת גבולות היא הדרך לעמוד מאחורי החוקים ולשמור עליהם.

למה חשוב להציב גבולות בהורות?
תפקידם הראשון של גבולות במשפחה הוא יצירת סדר ומערכת חוקים ברורה. כאשר הגבולות ברורים מצד אחד ואינם נוקשים יתר על המידה, הם יוצרים אצל ילדים תחושה של בטחון ורוגע.

תפקיד נוסף של גבולות במשפחה הם להגן ההורה שמציב את הגבול. הגנה משמעותה לא רק שלא יפגעו בי פיזית אלא גם הגנה רגשית/נפשית, שלא יכעיסו אותי, יתסכלו אותי, יעליבו אותי וכו’.

עוד תפקיד חשוב הוא ללמד אחרים להתיחס אלי בכבוד. כאשר אני לא מסכימה בשום אופן שידברו אלי לא יפה, ואני יודעת לאכוף זאת (עוד מעט נראה איך), אני מלמדת אחרים לכבד אותי מבלי שאצטרך לדרוש זאת באופן ישיר. להגיד “אני דורשת שתכבד אותי” לא באמת גורם לאחר לכבד אותי.

תפקיד נוסף הוא ללמד ילדים איך להציב גבולות לעצמם, ולא בדרך כוחנית. הורים שמציבים גבולות בצורה נכונה מהווים מודל חיובי לילדיהם ומלמדים אותם לנהל את יחסיהם עם אחרים בצורה בריאה.

תפקיד נוסף זה לגרום לאווירה טובה בבית. בית עם גבולות ברורים הוא בית שנעים לגדול בו ובית שמרגיש בטוח.

איך מציבים גבולות במשפחה?

רגע לפני ה”פטנט” – חשוב להבין שעל מנת להציב גבולות בצורה יעילה צריך לגייס הרבה סמכות, נחישות והתמדה. אם אתם לא בטוחים שתעמדו בגבול או שאתם בעצם מרחמים על הילדים ולא רוצים “להקשות” או שאתם מפחדים מהתגובה של הילדים – אל תנסו להציב גבולות. תעבדו קודם על הקושי שלכם, דברו עם איש מקצוע או חברה טובה והכינו את עצמכם כראוי לתהליך.

הצבת גבול מורכבת משני חלקים: הודעה ופעולה. אנחנו מודיעים פעם אחת בלבד מה אנחנו דורשים או מתכוונים לעשות ולאחר מכן נוקטים פעולה.

דוגמאות:
במקום לנדנד לילדים שוב ושוב לזרוק את הבגדים המלוכלכים שלהם לסל הכביסה, אני מודיעה: “מהיום אני מכבסת רק בגדים שנמצאים בסל הכביסה”. מאותו רגע – אף מילה נוספת. ואני מתחילה לפעול כפי שהודעתי. כעבור יום, יומיים, שלושה הילדים יתחילו לחפש את החולצה האהובה עליהם, את הגרביים האהובות וכו’. בשלב זה חשוב להימנע מהרצאת ה”אמרתי לכם….” “זה מה שוקרה כש….”. אפשר להביע אמפתיה ל”מצוקה” של הילד, אפשר להיות נורא נחמדים אבל לא להציל אותו, לא לפתור לו את הבעיה (בוא אכבס לך מהר ואייבש לך את חולצת הספורט כדי שהמורה לא תכעס עליך).

זכרו: ילדים לא חייבים לסבול על מנת ללמוד אבל גם לא נורא אם יחוו קושי. לפעמים הדרך להתבגרות וללקיחת אחריות צריכה לעבור דרך קושי מסויים.

דוגמא נוספת: “מהיום אוכלים רק ליד שולחן האוכל. מי שקם מהכיסא מודיעה בזאת על סיום הארוחה שלו”. כאן ההורה צריך להתגבר על הרצון שלו שהילד יאכל. כאשר ילדים יודעים שהאכילה שלהם יותר חשובה להורה מאשר להם, הם משתמשים בזה. האחריות של ההורה היא לספק ולהגיש אוכל בריא ומאוזן ולהתאימו לטעמם של הילדים במידת ההיגיון. האחריות של הילדים היא לאכול אותו. אז אם, לאחר ההודעה, ילד קם ומתחיל להסתובב, עם או בלי אוכל ביד – ההורה מוריד את הצלחת שלו מהשולחן ובזה הסתיימה הארוחה של הילד.

זכרו: לעתים הצבת גבולות מהווה “הרעה בתנאים” אליהם הילדים מורגלים. מצב זה עלול לגרור מחאה קולנית במשך תקופה מסויימת. כאשר הילדים ידעו בוודאות שאתם לא מתכוונים להישבר ולחזור לתנאים הקודמים, הם יתרגלו ויקבלו בברכה את התנאים החדשים.


כתוב תגובה