הצילו, הילדה לא אוכלת כלום

במסגרת עבודתי אני נתקלת לא פעם בהורים מודאגים שאומרים לי “הילדה לא אוכלת כלום”. בירור בסוגייה בדרך כלל מגלה מספר עובדות מעניינות:

  • לילדה הספציפית הזו יש נטיה לעשות להוריה מאבקי כוח.
  • ישנה התעסקות יתר סביב נושא האוכל בצורה של נדנוד, שידול, ניסיון שוחד וכד’, וההורים יותק מושקעים (מתעניינים) בארוחתה של הילדה מאשר הילדה עצמה.
  • לעתים יש בבית הרבה ממתקים וחטיפים, למרות שההורים מתלוננים ש”היא אוכלת רק שטויות”, “אם לא חטיפים, היא לא תאכל כלום”, וכד’.

אז מה בעצם קורה פה? ישנם מספר תחומים בהם הורים לא יכולים לשלוט בילדיהם, לא משנה כמה הם מתאמצים. למשל: אוכל, שתיה, עשיית צרכים, ולימודים.

בתחומים אלו, אם הילד לא רוצה – זה לא יקרה, או שזה יקרה בתנאים שלו. לכן הפתרון הוא לא להמשיך ולחפש דרכים יצירתיות “לשכנע” אותו (פרסים, עונשים וכד’), ולהיכנס יותר ויותר עמוק למאבק הכוח.

הפתרון נמצא בדיוק בכיוון ההפוך: לזהות שיש כאן מאבק כוח, לצאת ממנו לחלוטין (חשוב שלא ישארו שאריות של שידולים), והודעה לילד שאתם סומכים עליו, מעבירים לו את האחריות ומעכשיו לא תבקשו או תעירו לו יותר בנושא. על התחומים האחרים נדבר במקומות אחרים, עכשיו נתמקד בנושא האוכל.

אז יחד עם ההחלטה הנחושה להפסיק לנדנד, מגיעה גם הצבת גבולות (או “תוצאות הגיוניות”) וזה נראה ונשמע כך: “בתי היקרה, ארוחת הערב מוגשת עכשיו, ואת מוזמנת לשבת איתנו”. מאותו רגע – אף מילה נוספת. המשפחה אוכלת, מדברת ונהנת מהזמן המשפחתי הזה. אם הילדה הסרבנית הצטרפה, מחייכים אליה ואומרים לה שאתם שמחים שהיא הצטרפה. אם לא – בתום הארוחה מפנים את השולחן, ובזה הסתיימה הארוחה. בשלב זה, גם אם היא מבקשת, לא מכינים לה צלחת או כל דבר אחר. מודיעים לה שהארוחה הסתיימה (אין צורך להוסיף “אם היית באה בזמן, לא היית עכשיו רעבה וכד’”). בשלב זה היא גם לא מקבלת חטיפים וממתקים. היא יכולה להישאר רעבה, או לקחת לעצמה קערת קורנפלייקס. חשוב שהפתרון לא יהיה כרוך בטירחה של אחד ההורים.

כמו במקרים אחרים, גם כאן יכול להיות שהילדה תסבול קצת לפני שתחליט לקחת אחריות. אבל היחסים בינכם לבין הילדה יהיו הרבה יותר בריאים ונעימים כאשר הם יהיו נקיים ממאבק הכוח.


12 תגובות

  1. היי, לגבי מצב שהילדה לא רוצה לשבת לאכול ומפריעה לנו לאכול. לאבא,משוחחת איתו רוצה שיקום, ובכך גם הילד הקטן רוצה לקום מהשולחן. הילדה בת שנתיים ועשרה חודשים(יחסית מאוד בוגרת לגילה) והילד בן שנה ו8 חודשים. גם שאומרים לה לא להפריע מי שלא רוצה לאכול שלא יפריע וכו. הקושי שלנו הוא להיות עקביים ובעיקר כשמתחילה לבכות מתחיל לחץ בבית.
    כנל לגבי תהליך השכבה לישון בלילה. איך להצליח להיות עקביים? איך להצליח לא להילחץ מבכי וצעקות של הילדה? איך בעצם שלא תבכה..שתבין שזה לטובתה..? ואני יודעת שעשיתי טעויות עם הילדים, הסכמתי שיאכלו בסלון וכו.צעקתי על הילדה כשראיתי שהיא לא מקשיבה לדברים שאני מבקשת. איך לשנות..? תודה רבה מראש

  2. michaleyal

    תמי יקרה,
    לחלק משאלותיך נתת בעצמך תשובה בגוף השאלה. איך להיות עקביים? פשוט להחליט להיות עקביים. איך לא להילחץ מהבכי? פשוט להחליט לא להילחץ. ילדים בוכים, זה חלק טבעי מהדרך שלהם לתקשר וכך צריך להתיחס לזה. הקטנטנה שלכם לומדת כל הזמן מה “מרגש” אתכם ומה מפעיל אתכם ובהתאם לכך היא פועלת. אתם אחראים על ההרגלים שהיא מפתחת ועל אילו התנהגויות אתם מחזקים. זכרי שגם תשומת לב שלילית, כמו צעקות או עונשים, מחזקים התנהגות. תשקלו לקבל הדרכת הורים כדי שתוכלו ללמוד בצורה יותר מדוייקת איך לשפר את הדברים שאתם רוצים לשפר.
    מיכל אייל

  3. תומר

    תמי שלום,
    אני מאוד נהנה לקרוא ומשכיל מעצותייך. אך הדברים הכתובים מתייחסים לילדים שניתן לתקשר איתם.
    מה קורה אם הילדה שלי לא מדברת עדיין (בת שנה וארבעה חודשים). היא מתחילה לאכול ולאחר כמה ביסים פשוט מפסיקה ומתחילה לשחק עם האוכל. האוכל המוגש לה מגוון מאוד כך שלא ניתן לומר ש”לא טעים לה”. אנחנו מודאגים מאוד מירידה במשקל. חשוב לציין כי לפעמים היא דווקא כן אוכלת ארוחה דשנה, אך זה רק לפעמים…

כתוב תגובה