גם אם נדמה לנו לפעמים שלילדים שלנו יש המון צרכים, שהם כל הזמן מתרבים ומשתנים… האמת היא שהצרכים הבסיסיים ביותר הם מעטים, “פשוטים” ביסודם, והם אוניברסליים. כלומר לכולנו, כל בני האדם, יש את אותם צרכים נפשיים בסיסיים.

ברור שלכל ילד, כמו לכל מבוגר, יש גם צרכים אישיים. יש ילדים שצריכים לדעת מראש מה הולך לקרות, ויש ילדים שזקוקים להמון תשומת לב, וכד’. אבל מתחת לכל הצרכים האישיים, ישנם כמה צרכים בסיסיים, שקיומם או חסרונם משפיעים באופן ישיר על התפתחותו הנפשית של הילד וכמובן על התנהגותו.

התשובה לשאלה “מהם הצרכים הבסיסיים של האדם” או “מה מניע את האדם” תלויה כמובן את מי שואלים. אם נשאל את ויקטור פרנקל הוא יגיד שהאדם מחפש משמעות לחייו. אם נשאל את פרויד הוא יגיד שהאדם מונע על ידי דחפין התת מודעים.

בתחום ההורות היה אלפרד אדלר בעל השפעה עצומה. על תפיסתו מתבסס מכון אדלר בישראל, הארגון האמריקאי: The International Network for Children and Families וכן ארגונים אחרים בעולם.

אז, על רגל אחת, אדלר היה עונה על השאלה שלנו כך: הילד שואף להתגבר על נחיתותו המולדת, והוא עושה זאת ביעילות בתנאי שהוא מרגיש שייך מבחינה חברתית ומרגיש בעל ערך.

מה זה אומר? שילדינו צריכים להרגיש שהם חלק מהמשפחה, שהם בעלי ערך ובעלי כוח. שדעתם חשובה לנו ושאנחנו סומכים עליהם (כמובן בהתאם לגילם), ושאנחנו מכבדים את רצונותיהם ורגשותיהם. אין זה אומר שעלינו לתת להם כל מה שהם רוצים, להיפך: אדלר טען שילדים מפונקים גדלים להיות מבוגרים עם הפרעות רגשיות. עלינו לכבד את עצמינו ואת ילדינו על ידי הצבת גבולות מצד אחד ומתן כבוד ותחושת ערך לילד מצד שני.