אחד הדברים שהבדילו בין גישתו של אדלר וגישתו של פרויד לנפש האדם הוא ההנחה האדלריאנית שההתנהגות היא מטרתית ולא סיבתית. כלומר, הילד מתנהג בצורה מסויימת על מנת להשיג משהו (מטרה) ולא בגלל שקרה לו משהו (סיבה).

מה זה אומר בעצם, ומה הן מטרות ההנהגות הבסיסיות של ילדים?

מכיוון שמטרות העל של כולנו, לפי משנתו של אדלר, הן תחושת שייכות ותחושת ערך, כאשר ילד לא מרגיש שייך, לא מרגיש בעל ערך ולא מרגיש מספיק אהוב (לפי תפיסתו הסובייקטיבית! לא לפי מה שאנחנו מרגישים!), אז הוא מנסה להשיג את מטרותיו קודם כל על ידי התנהגות הדורשת תשומת לב. אם הוא לא מצליח להשיג את מטרותיו הוא עובר להתנהגות יותר כוחנית ומנסה להשיג תחושת כוח על ידי מאבקי כוח. אם גם זה לא מצליח לו, בדרך כלל כאשר יש הורה אחד לפחות מאד חזק ושולט שמנסה להכניע את הילד, הוא עובד למטרת התנהגות של נקמה. בשלב זה הוא מרגיש פגוע ומנסה לפגוע בחזרה. ויש ילדים שלא מצליחים להשיג את מטרות העל שלהם, והם פשוט מתייאשים ומאבדים את האמון ביכולתם.

גם אם נדמה לנו לפעמים שלילדים שלנו יש המון צרכים, שהם כל הזמן מתרבים ומשתנים… האמת היא שהצרכים הבסיסיים ביותר הם מעטים, “פשוטים” ביסודם, והם אוניברסליים. כלומר לכולנו, כל בני האדם, יש את אותם צרכים נפשיים בסיסיים.

ברור שלכל ילד, כמו לכל מבוגר, יש גם צרכים אישיים. יש ילדים שצריכים לדעת מראש מה הולך לקרות, ויש ילדים שזקוקים להמון תשומת לב, וכד’. אבל מתחת לכל הצרכים האישיים, ישנם כמה צרכים בסיסיים, שקיומם או חסרונם משפיעים באופן ישיר על התפתחותו הנפשית של הילד וכמובן על התנהגותו.

התשובה לשאלה “מהם הצרכים הבסיסיים של האדם” או “מה מניע את האדם” תלויה כמובן את מי שואלים. אם נשאל את ויקטור פרנקל הוא יגיד שהאדם מחפש משמעות לחייו. אם נשאל את פרויד הוא יגיד שהאדם מונע על ידי דחפין התת מודעים.

בתחום ההורות היה אלפרד אדלר בעל השפעה עצומה. על תפיסתו מתבסס מכון אדלר בישראל, הארגון האמריקאי: The International Network for Children and Families וכן ארגונים אחרים בעולם.

אז, על רגל אחת, אדלר היה עונה על השאלה שלנו כך: הילד שואף להתגבר על נחיתותו המולדת, והוא עושה זאת ביעילות בתנאי שהוא מרגיש שייך מבחינה חברתית ומרגיש בעל ערך.

מה זה אומר? שילדינו צריכים להרגיש שהם חלק מהמשפחה, שהם בעלי ערך ובעלי כוח. שדעתם חשובה לנו ושאנחנו סומכים עליהם (כמובן בהתאם לגילם), ושאנחנו מכבדים את רצונותיהם ורגשותיהם. אין זה אומר שעלינו לתת להם כל מה שהם רוצים, להיפך: אדלר טען שילדים מפונקים גדלים להיות מבוגרים עם הפרעות רגשיות. עלינו לכבד את עצמינו ואת ילדינו על ידי הצבת גבולות מצד אחד ומתן כבוד ותחושת ערך לילד מצד שני.